דף נלווה

המשנה המצוטטת ממסכת עירובין דף ק״ג מתירה לכהן לשים תחבושת עשויה מקנה על אצבע פצועה כשהוא בבית המקדש, אך לא מחוץ לבית המקדש, שכן הדבר אסור על פי תקנות חכמים, ותקנות אלו מתבטלות בבית המקדש. אולם, אם כוונתו להוציא דם – הדבר אסור, שכן מדובר באיסור תורה.

רבי יהודה בן רבי חייא מסייג את דברי המשנה ומבהיר כי מדובר רק בענייני שבת, אך אם הכהן קשר סרט סביב אצבעו, קיימת בעיה נוספת של לבישת בגד נוסף. לעומת זאת, רבי יוחנן חולק וסבור שאיסור לבישת בגד נוסף קיים רק במקום שבו אמורים להיות בגדי כהונה. רבא חולק על רבי יוחנן וסבור שגם במקום שאין בו בגדים, כגון על האצבע, יש איסור, אך הוא מבחין: אם מדובר במקום שבו הכהן לובש את בגדיו – כל בד צדדי ייחשב לבעיה; אם מדובר במקום אחר – הדבר אסור רק אם הבד בגודל של שלוש על שלוש אצבעות.

נוסח שני של שלוש הדעות מובא, שבו ברור שרבי יוחנן חולק על רבי יהודה, וכן שרבי יוחנן ורבא חלוקים זה על זה. הגמרא שואלת האם גם רבא ורבי יהודה חלוקים, ומסיקה כי אין ביניהם מחלוקת.

רבא שואל שש שאלות, רב אשי מוסיף שאלה שביעית, ורבי זירא שאלה שמינית – כולן נוגעות לבעיות הקשורות לבגדי הכהן. תשובה מובאת רק לשאלה האחרונה, הנוגעת לתפילין – האם הן נחשבות לחציצה בין בגדי הכהן לגופו. שתי ברייתות מובאות כדי להקשות על התשובה, אך הקושיות נפתרות.

מקור מובא לפסול עבודת כהן בבית המקדש כאשר הוא מחוסר כיפורים.

מקור מובא לפסול עבודת כהן בבית המקדש כאשר לא רחץ את ידיו ורגליו מן הכיור שבמקדש לפני כן.

ברייתא מבחינה בין רחיצת הידיים שעושה הכהן הגדול ביום הכיפורים לפני ואחרי טבילה כשהוא מחליף בגדים – שהיא אינה חיונית, לבין הרחיצה היומית שעושים הכהנים – שהיא חיונית. מדוע יש הבחנה זו?